ענוה של משה ענווה של קדושה

סוד מעלתו של משה רבנו בלימוד הזוהר

במשך דורות של עם ישראל היו הרבה צדיקים מתחילת אברהם אבינו עד גדולי תורה האחרונים. ובכל זאת מכולם נבחר רק אחד כדי לקבל כלי חמדה, דהיינו תורתו של הקב"ה. ועלינו חובה להתבונן מה מיוחד במשה, שזכה לגדולה הזאת.  הכתוב מעיד עליו שהיה ענו מכל אדם. פירושו הפשוט של ענוותו של משה זו הסתלקות מגדולה וגם הסתלקות משימוש בגדולתו לשם הנאה עצמית, כמו שאמר משה להקב"ה לגבי אנשי קרח : "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את-אחד מהם".

המנהיג הרוחני על פי הזוהר – רעיא מהימנא (הרועה הנאמן)

אמנם יש שחושבים בטעות, שענוותו של משה היא קבלת כל המתרחש ברוגע, כמו שהיום מדריכים בני ישיבות. אך דווקא מקורות רבים בתורה בביאור כתבי בעל הסולם ובכלל תורת הרב אשלג מתארת את משה כאיש חסר רוגע, מורד בכל מסכמות  של חברה. לדוגמא כאשר הוא חונך בביתו של פרעה והיה אמור לתפוס מקום מאד גבוה, אולי אפילו מקומו של פרעה ולהיות מלך של המדינה הגדולה בעולם, הוא ברגע אחד מותר על העתיד היפה כאשר רואה את מצרי מכה עבד עברי. משה הורג את מצרי ומסכן את חייו. ולמחרת הוא מתערב במריבה של שני יהודים ואומר במלוא רגש: "ויאמר לרשע למה תכה רעך". ניתן להאזין למאמרים תורניים נוספים בדרך הסוד של בעל הסולם בקישור הזה

במאמרי קבלה נוספים המבארים את דרכו של משה מראים כי גם לגבי דתן ואבירם שמרדו בהקב"ה משה פועל בתקיפות וקורא להם רשעים, כנאמר: "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה". גם לאחר שמשה ברח ממצרים הוא מושיע על יד הבאר בנות יתרו, למרות שהיה יכול להתעלם ממריבה נוספת. וכאשר בני ישראל עשו עגל משה שובר את לוחות הברית ואחרי זה ביחד עם לויים הורג כשלושת אלפי איש, שעבדו את העגל.

ענוותנותו של משה רבנו בדרך החסידות – ענווה של צדק

נאמר בפרשת "שפטים" : "צדק צדק תרדף למען תהיה וירשת את-הארץ אשר-ה' א-ל-היך נתן לך". אם כן משה הוא בראש כל לוחמים בעד צדק. אחת מהתכונות הבולטות ביותר של משה זוהי דרישת צדק והיא מגלה בחינה יותר עמוקה של ענוותו של משה, כלומר הוא ענו מכל אדם בזאת שרצונו הגדול ביותר הוא דרישת צדק, כי על ידי צדק מתגלה מלכותו של השם יתברך. והנה על ידי התכונה הטבעית הזו משה מקטין את עצמו וממליך את מלך מלכי המלכים ומפנה מקום בתוך עצמו לרצון של השם.

ועוד בחינה של ענוה של משה זו שאפה לגלות את האמת. כאשר משה ראה את הסנה הבוער היה יכול להתעלם מהנס הגדול ולעבור בדרכו, אמנם הוא מרגיש צורך לגלות את הסוד, ועל זה נאמר "סוד ה' ליראיו", כלומר רק מי שבאמת יראה את ה' הוא לא מותר על סודות הקדושים, כמו בן שמתגעגע לאביו ורוצה לראותו.

לגלות סודותיו של הקב"ה היא אחת מבקשות שביקש משה, כמו שנאמר: "ועתה אם-נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את-דרכך ואדעך למען אמצא- חן בעיניך". גילוי סוד הוא גילוי האמת ואם אמת מתגלה לא נשאר מקום לחסרונות ושקרים, כי חוסר אמת זה שקר, כמו חוסר אור זה חושך. וגם זאת השאפה של משה לגלות האמת היא באה מתוך עומק הענוה, בגלל שמי שמגלה אמת מותר על רצנו הפרטי, דהיינו על הבנה שלו סובייקטיבית למען גילוי אמת אמיתית, שזוהי נחלתו של הקב"ה.

הרצון להייטיב  – תכונת הקודשה בתורת הקבלה החסידית של הרב אשלג

ועוד בחינה של ענוותו של משה זה רצון להטיב שאין בו גבולות, לכן ניסה לשפוט את העם לבדו כדי להתבונן בבעיות של כל אחד מבני ישראל, למרות שזאת מסימה הייתה לא בכוחו לפחות בעולם הזה. ושוב כאן פירוש ענוה זה ויתור על רצון לקבל לשם הנאה עצמית למען הנאת הכלל. ובמלים אחרות ענוה של משה היא צמצום של מקומו הפרטי למען הרחבת מקום של שכינה וזוהי מדת הזכות של משה שאף אחד מבני אדם לא השיג את המדרגת הזכות כזאת, על כן זכה משה גם לקבל תורה ולהיות אב הנביאים גם להיות כהן גדול גם להיות מלך ישראל הראשון.