דן לוסטיג: הסיפור האישי המלא – מפסוריאזיס קשה ועד לפיתוח שיטת 'רפואת על'

ברוכים הבאים לאתר "רפואת על". אם הגעתם לכאן, סביר להניח שאתם, או אדם יקר לכם, מחפשים תשובה. אולי זו תשובה לכאב פיזי כרוני, למצוקה רגשית, לחרדה, או פשוט לתחושת "תקיעות" מתמשכת. אולי ניסיתם כבר מגוון פתרונות, ועדיין מרגישים שהשורש האמיתי של הבעיה לא טופל.

שמי דן לוסטיג, ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור האישי שלי. לא כמקרה ייחודי, אלא כסיפור שהפך למסע חיים שלם, מסע שהוביל לפיתוח "רפואת על" – שיטה מובנית, מדורגת ונתמכת מחקר לריפוי עצמי, שעזרה כבר לאלפי אנשים לגלות את כוח הריפוי הטמון בהם.

הסיפור שלי אינו עוסק בריפוי "קסם" או בפתרון פלא. הוא עוסק בגילוי המנגנון הפנימי, העוצמתי, הקיים בכולנו. הוא מתחיל במקום הכי נמוך וכואב שלי, והופך למפת דרכים שיטתית להבנה עמוקה של הקשר הבלתי נפרד בין הגוף, הנפש והתודעה.

חלק 1: המשבר – טיול בדרום אמריקה שהפך למסע הישרדות

זה קרה לפני יותר מ-16 שנה, במהלך הטיול הגדול שאחרי הצבא בדרום אמריקה. כמו צעירים רבים, הייתי בעיצומו של מסע גדוש בחוויות, נופים ותחושת חופש אינסופית. הייתי בטוח שאני בשיא בריאותי. ואז, כמעט בין לילה, הכול השתנה.

זה התחיל בנקודה אדומה קטנה. ואז עוד אחת. תוך ימים ספורים, הגוף שלי כוסה בנגעים אדומים, מגרדים וכואבים. לא היה לי מושג מה זה, והפאניקה החלה לחלחל. מצאתי את עצמי במדינה זרה, רחוק מהבית, כשהגוף שלי, פשוטו כמשמעו, תוקף את עצמו.

הגעתי למרפאה מקומית. הרופאה הסתכלה עליי, אחר כך על הנגעים, ואמרה את המילה ששינתה את חיי: "פסוריאזיס". היא הסבירה לי שזוהי מחלה אוטואימונית – מצב שבו מערכת החיסון שלי תוקפת בטעות תאי עור בריאים.

עולמי חרב עליי. מהיכרות שטחית עם המושג, הבנתי שמדובר במחלה כרונית, משהו ש"אין לו תרופה", משהו שצריך "ללמוד לחיות איתו". היא רשמה לי משחה סטרואידית חזקה, ואמרה לי שזה הדבר היחיד שיכול לעזור להקל על התסמינים.

לקחתי את המשחה ויצאתי מהמרפאה בתחושת כבדות. הרגשתי פגום, חולה, והעתיד נראה עגום. אך בזמן שיצאתי, שאלתי אותה שאלה אחרונה, מתוך חשש גדול: "זה מדבק?".

חלק 2: נקודת המפנה – הרגע שבו הכול התבהר

הרופאה חייכה בעדינות ואמרה: "ממש לא. זה משהו שקשור רק אליך ולמערכת הפנימית שלך. אין שום סכנת הדבקה."

אני לא יכול להסביר במילים את מה שקרה לי באותו רגע.

זו לא הייתה רק הקלה. זו הייתה התרה מיידית של פקעת מתח עצומה שכלל לא הייתי מודע לקיומה. הפחד העמוק ביותר שלי – שאני מנודה, שאני מסוכן לסביבה – פשוט נעלם.

באותו רגע, עוד לפני שפתחתי את שפופרת המשחה, הרגשתי שמשהו מהותי השתנה. חוויתי שקט פנימי עמוק. יצאתי מהמרפאה והרגשתי שהבעיה נפתרה. הייתה לי אמונה שלמה, לא במשחה, אלא בתהליך. האמנתי שהנה, קיבלתי טיפול, והכול יהיה בסדר.

התחלתי להשתמש במשחה, אבל משהו אחר כבר קרה מתחת לפני השטח. תוך שבועיים, כל הנגעים מגופי נעלמו. לא נשאר להם זכר.

והם מעולם לא חזרו.

עברו יותר מ-16 שנים מאז אותו יום. הפסוריאזיס נעלם כלא היה.

חלק 3: החיפוש – מה באמת גרם לריפוי?

ככל שחלף הזמן, התחלתי להבין שהסיפור שלי הוא לא על משחת סטרואידים. אלפי אנשים משתמשים במשחות כאלה מדי יום, והמחלה לרוב חוזרת, לעיתים קרובות אף יותר.

מה שחוויתי היה משהו אחר.

הבנתי שהריפוי שלי לא נבע מהחומר הכימי, אלא מהשינוי התודעתי העמוק שחוויתי. האמונה, השחרור הפתאומי ממתח קיצוני, השקט הפנימי – הם אלו ש"אפשרו" לגוף שלי לחזור לאיזון.

ומכאן, יצאתי למסע. מסע אובססיבי להבין:

  • מהו המנגנון הפנימי הזה של ריפוי?
  • מה בדיוק גורם לגוף ולנפש להשתנות?
  • האם הריפוי הספונטני שחוויתי היה מקרי, או שהוא מנגנון שניתן ללמוד, להפעיל ולשכפל באופן יזום ושיטתי?

השנים הבאות הוקדשו למחקר בלתי פוסק. צללתי לעשרות שיטות טיפול, חקרתי את עולם המדע, הפסיכולוגיה, הנוירולוגיה (במיוחד תחומים כמו נוירופלסטיות – גמישות המוח), והעמקתי בקשר גוף-נפש, בתודעה, ברגשות, ואפילו במקורות מהיהדות ובתורות העוסקות בהגשמה עצמית.

גיליתי שהגוף שלנו הוא מכונת ריפוי מופלאה. יש לו יכולת מובנית לתקן, לאזן ולרפא את עצמו. אלא שהיכולת הזו משתבשת. היא נחסמת.

גיליתי שהגורם המרכזי לחסימה הזו הוא מה שאני מכנה כיום "עומס עצבי".

"עומס עצבי" הוא תוצאה של מתח כרוני, טראומות לא מעובדות, רגשות מודחקים ודפוסי חשיבה מגבילים, שנצרבים במערכת העצבים שלנו. כשהמערכת נמצאת בעומס תמידי, במצב הישרדותי (Fight or Flight), היא עסוקה ב"כיבוי שריפות" ופשוט לא פנויה להקצות משאבים לריפוי עמוק, לאיזון הורמונלי, לעיכול תקין או לחידוש תאים.

הפסוריאזיס שלי לא היה "הבעיה". הוא היה הסימפטום. הוא היה הדרך של הגוף שלי לצעוק שהמערכת שלי נמצאת בעומס יתר קיצוני.

הרגע שבו הרופאה אמרה לי "זה לא מדבק", שחרר אצלי בבת אחת את העומס העצבי. זה היה כמו להוריד את הרגל מהגז אחרי נסיעה מטורפת. פתאום, מערכת העצבים שלי נכנסה למצב של רגיעה (Parasympathetic), ולגוף היו סוף סוף המשאבים והפניות לחזור לעבודתו הטבעית – לרפא את עצמו.

חלק 4: הלידה של "רפואת על" – להפוך תובנה לשיטה

ההבנה הזו הייתה מרעישה. הבנתי שריפוי אמיתי לא יכול להתרכז רק בסימפטום הפיזי. הוא חייב להתחיל בזיהוי ושחרור של ה"עומס העצבי" שגרם לו מלכתחילה.

מתוך מסע המחקר האישי וההבנות העמוקות הללו, נולדה שיטת "רפואת על".

"רפואת על" אינה עוד שיטה רוחנית או טיפול אלטרנטיבי גרידא. זוהי גישה טיפולית נתמכת מחקר ומבוססת ראיות לריפוי עצמי. זוהי מפת דרכים מדויקת, מדורגת ושיטתית, שמטרתה ללמד כל אדם כיצד להפחית את העומס העצבי ולגבש את מה שאני קורא לו "תודעת ריפוי".

"תודעת ריפוי" היא מצב תודעתי ומערכתי שבו אנו מחליפים דפוסים מגבילים ומרעילים (כמו ביקורת עצמית, פחד, דאגנות כרונית) בדפוסים מעצימים (כמו חמלה, קבלה, תחושת מסוגלות וחיבור פנימי).

השיטה בנויה על שלושה שלבים עיקריים, בדיוק כפי שקרה לי באופן ספונטני בדרום אמריקה:

  1. זיהוי השורש: זהו שלב האבחון העצמי. אנו לומדים להקשיב לגוף ולנפש, ולזהות מהם הטריגרים האמיתיים, החסימות הרגשיות והדפוסים המחשבתיים שיוצרים את העומס העצבי. זה השלב שבו הבנתי שהפחד שלי מלהיות "מדבק" היה שורש הבעיה, לא העור עצמו.
  2. שחרור אנרגיה רגשית: זהו השלב האקטיבי של ה"שחרור" שחוויתי. באמצעות טכניקות מתקדמות וכלים מעשיים, אנו לומדים כיצד לשחרר את המטען הרגשי ה"צורב" הזה שנצור בגוף ובתודעה. אנו לא "נלחמים" ברגש, אלא נותנים לו מקום ומאפשרים לו להשתחרר, ובכך מורידים דרמטית את העומס ממערכת העצבים.
  3. יצירת דפוסים חדשים (תודעת ריפוי): זהו השלב של בניית ה"אמונה" החדשה. לאחר שפינינו מקום, אנו בונים דפוסי מחשבה והתנהגות מחודשים. אנו לומדים לנהל את הרגשות שלנו, לפתח אחריות אישית, לחיות בהלימה לערכים שלנו, וליצור מציאות פנימית המקדמת ריפוי, רווחה ושיפור מתמשך באיכות החיים.

ריפוי מתחיל מהבנה

הסיפור שלי, שהחל במשבר פיזי ונפשי קשה, הפך למפעל חיים. המחלה שלי לא הייתה אויב; היא הייתה "דלת", כפי שאני משתף בהרחבה גם בכתבה שפורסמה עליי באתר וואלה. היא הייתה קריאה פנימית לשינוי, שהובילה אותי לגילוי הדרך שבה אלפי בוגרים שלנו צועדים כיום.

אנו רואים בשטח כיצד תהליך מובנה זה תומך בשיפור משמעותי במגוון רחב של מדדים – החל מירידה ברמות חרדה, דיכאון וסטרס, ועד לשיפור בתסמינים פיזיים שונים, שיפור באיכות השינה, ותחושת חיוניות ורווחה נפשית כללית.

חשוב לי להדגיש: שיטת "רפואת על" אינה באה להחליף את הרפואה הקונבנציונלית. היא פועלת ככלי עוצמתי לצידה, ולעיתים קרובות מספקת מענה במקומות שבהם הרפואה מתמקדת בסימפטום ולא בשורש הרגשי-תודעתי. אנו תמיד ממליצים לפעול בהתייעצות מלאה עם רופא מוסמך.

המסע שלי לימד אותי שריפוי מתחיל מהבנה. מההבנה שהגוף שלנו מסוגל ליותר ממה שסיפרו לנו, ושהכוח לשנות את הבריאות המנטלית והגופנית שלנו נמצא, במידה רבה, בחזרה בידיים שלנו.

הגיע הזמן שנפסיק לפחד – ונתחיל לרפא.

שלכם,

דן לוסטיג

הבהרה משפטית: אין לראות במידע המובא כאן תחליף לייעוץ רפואי. כל שינוי בטיפול רפואי יש לבצע בהתייעצות עם רופא מוסמך.

כתיבת תגובה